החלטה בתיק בש"א 1013/09

1.      לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 9.12.09, בהעדר התייצבות, בו חוייב לבצע תיקונים בדירה בבעלותו אותה הוא משכיר למשיבה, דיירת מוגנת, וכן לשלם לה סך של 50,000 ש"ח.

2.      בכתב התביעה שהוגש בבית הדין לשכירות, נטען, כי המשיבה סבלה במשך תקופה ארוכה מדליפת מים ורטיבויות בקירות ותקרות דירתה אשר גרמו לה נזקים רבים, עוגמת נפש ותסכול רב. פניותיה לנציג המבקש העלו חרס והליקויים נמשכו במלוא עצמתם. לפיכך, ביקשה המשיבה בתביעתה להורות למבקש לתקן את הליקויים מהם היא סובלת, למנות אדם מטעמה שיופקד על ביצוע הליקויים על חשבון הנתבעים, היה והמבקש לא יעשה כן תוך זמן שייקבע ולחייב את המבקש בכל ההוצאות הכרוכות בכך. עוד ביקשה לחייב את המבקש בהוצאות הנזקים שנגרמו לה בשל הליקויים בסך של 50,000 ש"ח.

3.      בבקשה לביטול פסק דין, טען המבקש כי דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק הואיל ולא בוצע זימון כדין של המבקש לדיון בו ניתן פסק הדין. לטענתו, מעולם לא קיבל זימון להופיע בבית הדין ביום 9.12.09 ולכן לא ידע על קיום הדיון. עוד נטען, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות שכן סמכות בית הדין מצטמצמת לאמור בפרק ה' לחלק ב' של חוק הגנת הדייר[נוסח משולב], תשל"ב-1972, דהיינו הוראה על ביצוע תיקונים במושכר וחיוב בעל הבית במחצית הוצאות התיקונים ולבית הדין אין סמכות לפסוק פיצויים כפי שנתבקש על ידי המשיבה. עוד נטען, כי המשיבה פירטה בתביעה סכומים שקריים שאין להם כלום עם התובענה לביצוע תיקונים.

4.      המשיבה ביקשה מנגד, להותיר את פסק הדין על כנו. לטענתה, כתבי בי דין ומספר לא מבוטל של מכתבים הגיעו לכתובתו של המבקש, ועל כן יש לדחות את טענתו שלא הופיע לדיון ביום 9.12.09 בשל כך שההזמנה לא הומצאה לו. אשר לסמכות העניינית של בית הדין, נטען כי מדובר בבקשה לביצוע תיקונים במושכר המצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין.

5.      בדיון מיום 22.12.2010 העידו עו"ד יצחק אלדר, המייצג את המבקש וכן המשיבה. לאחר שמיעת עדותם של אלה ולאחר עיון בבקשה, בתגובה לה, בתצהירים שהוגשו מטעם הצדדים ובסיכומים בכתב, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה.

6.      כידוע, לבית המשפט שיקול דעת האם להותיר פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות על כנו או שמא לבטלו. בבקשה שכזו שוקל בית המשפט שניים אלה: האם המבקש הראה סיכויים טובים להגנתו, ומהי סיבת מחדלו לאי התייצבותו לדיון, כפי שעמד על כך המלומד יואל זוסמן בספרו:

"לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה זה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה:

'ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?

שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?'" (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 738, המצטט את פסק הדין בע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

מן המוסכמות הוא שהתשובה לשאלה השנייה, היא חשובה יותר, ואם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה להגנתו, הרי שבגין המחדל ניתן להסתפק בהוצאות על המבקש (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית תשס"ה-2005, סיגא הוצאה לאור, בעמ' 343).

7.      לגופו של עניין- טענת המבקש היתה כי על אף שהוצג אישור מסירה להזמנה לדיון, לא קיבל זימון להופיע בדיון. לטענתו, מי שחתומה על אישור המסירה אינה מוכרת לו ואינה מוסמכת לקבל דברי דואר עבורו. עוד הסביר עו"ד אלדר בעדותו כי הכתובת הרשומה על גבי המעטפה שנשלחה אינה הכתובת המלאה, שכן נכתב: מלון דניאל הרצליה פיתוח 4747, ולא נכתב "סוויטה ג'י 92".

עו"ד אלדר פנה לדואר ישראל בתלונה על המקרה, ואלה עיקרי תשובת מנהלת מדור פניות הציבור, הגב' אורלי קולוג, מיום 10.1.10 לתלונתו:

"...מבירור אשר התקיים עם הדוור, הסתבר כי הוא מסר את דברי הדואר המיועדים לסוויטות הממוקמות ב"מגדל מלון דניאל" בלובי של מלון דניאל ללא שהתקבלה על כך כל תלונה מדיירי המגדל. דברי דואר רשומים נמסרו במרוכז בדלפק הקבלה של מלון דניאל, לגברת ונסה או למי שנכחה בדלפק אותה עת והדבר עולה בקנה אחד עם ההוראות לחלוקת מכתבים במקומות דוגמת בתי מלון, בתי חולים, מוסדות וכדומה.

עם זאת, בעקבות פנייתך הוחלט לחלק את דברי הדואר המיועדים לסוויטות במגדל מלון דניאל בתיבות המכתבים הנושאות את שם הנמען מס הסוויטה וכמו כן יעשה ניסיון מסירה למכתבים רשומים במען הנמען בהתאם להוראות..." (מב/2).

מכאן, שבעקבות פנייתו של עו"ד אלדר אכן נעשו שינויים בנוהל חלוקת הדואר, אך יחד עם זאת, נמסר לו כי לא היו כל תלונות דומות לתלונתו בעבר וכך היה נהוג למסור את דברי הדואר עד אז.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי באותו אופן שנמסרה למבקש ההזמנה לדיון, נמסר לו כתב התביעה בתאריך 12.10.09. לאחר שכתב התביעה נמסר, שוחח ב"כ המשיבה עם ב"כ המבקש וזה מסר לו כי קיבל את כתב התביעה ואף הוסיף כי אינו חייב בהגשת כתב הגנה.

אישורי המסירה שהוגשו לתיק מעידים גם הם כי על אישור המסירה לכתב התביעה, חתומה ונסה (מש/8), החתומה גם על אישור המסירה שניתן להזמנה לדיון. כאשר הוצגו בפני עו"ד אלדר אישורי מסירה אלה, אישר שכך הוא ושמסמכים רבים עבורו התקבלו על ידי ונסה, אותה אינו מכיר (עמ' 4 לפרוט').

מהאמור לעיל, עולה כי עו"ד אלדר, נציג המבקש, ידע כי הוגש כנגד המבקש כתב תביעה, על אף שזה נמסר לו באותה דרך בה נמסרה ההזמנה לדיון, והוא אף שוחח עם ב"כ המשיבה על התביעה שהוגשה. הסבריו לאי קבלת ההזמנה לדיון, אינם מניחים את הדעת. מעדותו התרשמתי שמדובר בהתחמקות נוספת של המבקש מפניות המשיבה כפי שיפורט להלן. מכאן שלא מצאתי סיבה המצדיקה אי הגעתו של המבקש לדיון בו ניתן פסק הדין.

8.   כאמור, לאחר שהתבררה שאלת אי התייצבותו של המבקש, יש לבחון האם להגנתו סיכויי הצלחה.